גיא ואח' נ' בנצי ברזיל נסיעות ותיירות בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר, ע"ס 15,836 ₪. התובעים עותרים לחיוב הנתבעת, שהנה סוכנת נסיעות, בנזקים שנגרמו להם, עקב כך שהנתבעת לא הודיעה להם מראש על האפשרות שטיסתם תבוטל, עקב התפרצות וולקנית שארעה בסמוך להזמנת כרטיסי הטיסה ואשר אף גרמה לסגירת נמלי תעופה באזור נמל היעד, למרות שהנתבעת ידעה ולפחות הייתה צריכה לדעת על כך. במוקד הדיון, שאלת היקף האחריות של סוכן נסיעות בנסיבות כאמור.

התביעה

במהלך חודש מאי 2008, הזמינו התובעים מאת הנתבעת, כרטיסי טיסה למסלול הטיסה בואנוס-איירס - ברילוצ'ה - אל-קלאפטה - בואנוס-איירס. ביום 1.6.08 הגיעו התובעים לשדה התעופה בבואנוס-איירס, שם נודע להם, לתדהמתם, כי מזה למעלה מחודש ימים שלא מתקיימות טיסות מבואנוס-איירס לברילוצ'ה, וזאת בשל התפרצות וולקנית, באיזור הגבול הסמוך עם צ'ילה, המסכנת את המטוסים הנוחתים בברילוצ'ה. עקב כך, השתבשה תוכנית המסע של התובעים, והם נאלצו לקחת טיסה חלופית לעיר נאוקן ומשם להגיע ברכב שכור אל ברילוצ'ה, מרחק נסיעה של יום שלם, תוך וויתור על ביקורים במרבית המקומות שבהם רצו לבקר, כולל העיירה אל-קלאפטה. בשדה התעופה בבואנוס-איירס, קיבלו התובעים שובר זיכוי בסך של 900$, הנמוך יחסית לעלות הטיסות שבוטלו. התובעים טוענים כי לא ניתן היה להקדים את החזרה ארצה, בשל העלות הגבוהה של רכישת כרטיסי טיסה חלופיים וללא החזר עבור הטיסות המקוריות. ביום 22.6.08, שלחו מכתב דרישה לנציגת הנתבעת לקבלת החזר של 1,880$. עד ליום הגשת התביעה, לא שולם ההחזר ולא באה תגובת הנתבעת לדרישה. התובעים טוענים כי סביר להניח שהנתבעת ידעה ולפחות הייתה צריכה לדעת על התפרצות הר הגעש ועל כן היה מחובתה להתריע בפני התובעים. נזקי התובעים מסתכמים בסך של 1,880$, עבור החזר עלות כרטיסי הטיסה, 493$ עבור השכרת הרכב, 26$ עבור טלפונים ו-2,000$ עבור עגמת נפש ובסה"כ 4,399$ השווים ל- 15,836 ₪.

ההגנה

הנתבעת טוענת כי לא ידעה על סגירת נמל התעופה בברילוצ'ה. נוסעים אחרים טסו באותו החודש לאותו נמל תעופה. גם פקידות חברת התעופה, איירוליניאס ארגנטינאס, הנמצאות בארץ, לא ידעו על כך. גם אם השדה נסגר כנטען, הנתבעת אינה אחראית לכך. חברת התעופה, היא זו שאחראית להחזר הטיסות שבוטלו ולא הנתבעת. התובעים לא צירפו ראיה כלשהי לביטול הטיסה. התובעים לא טרחו להתקשר אל הנתבעת משדה התעופה בבואנוס-איירס, עת נודע להם על ביטול הטיסה. בימים אלה, חברת התעופה החזירה את הזיכוי בסך 800$ ולפיכך יש לקזז סכום זה מהתביעה. הנתבעת לא התעלמה מפניותיהם ואף ביקשה מהתובעים לתרגם את מכתב הדרישה שלהם לאנגלית. לו הייתה מתקבלת התראה על ביטול או הפסקת טיסות לברילוצ'ה, הייתה מודיעה על כך מידית לתובעים.

דיון

במסגרת ישיבת ההוכחות בתיק, העידו לפני התובעים וכן מטעם הנתבעת, הגב' בתיה אורני וכן נציגת איירולינאס, הגב' חגית עזרן. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

שאלת האחריות

האחריות שחב סוכן נסיעות ללקוחו, נקבעה ונדונה במספר רב של פסקי דין. הפסיקה כבר קבעה כי תפקידו של סוכן נסיעות, אינו מתמצה בתפקיד של צינור לקבלת כספים ולהעברתם (ראה ת.א. (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 13.10.09, פורסם בנבו). אכן, יש מקום להתאים את היקף האחריות להיקף השירותים שמספק הסוכן. יחד עם זאת, סבור אני כי אין זאת אומרת כי סוכן נסיעות, שמוכר במקרה פלוני, כרטיסי טיסה בלבד, הנו נטול אחריות לחלוטין. ראה בעניין זה ע"א 6570/02 אל על נתיבי אוויר לישראל נ' זילברשלג (פורסם בנבו), פסק דין של כב' השופט ריבלין, עמ' 28 לפסק. סבורני כי סוכן הנסיעות במקרה כזה, אחראי גם אחראי לכל אותם העניינים אשר נוגעים לטיסה ואשר הנם בשליטתו. סוכן הביטוח חב חובת זהירות מושגית ללקוח בהקשר זה.

מיותר לציין כי אם חברת התעופה ביטלה את הטיסה ללא התראה, ברגיל, לא יוחזק סוכן הנסיעות כאחראי לכך, ככל שלא ידע על כך מראש וככל שאי הידיעה על כך לא נבעה מרשלנות מצדו. במקרה דנן, התובעים טוענים כי הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל ביטולי הטיסות לברילוצ'ה בחודש מאי הסמוך לטיסתם, אולם נמנעה מלתת להם הודעה על כך.

לעניות דעתי, המחלוקת העיקרית בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, הנה האם בפועל, במקרה הנדון, ידעה הנתבעת ולחילופין, האם הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל סגירת נמלי התעופה באיזור עקב כך. הנתבעת עצמה, טוענת בכתב הגנתה (ס' 10), כי אילו ידעה על ביטולי טיסות עקב ההתפרצות הוולקנית, הייתה מודיעה על כך מיד לתובעים.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת ידעה ובכל מקרה, הייתה צריכה לדעת על ההתפרצות הוולקנית ועל ביטולי הטיסות באותה תקופה, כולל בנמל היעד של התובעים, בברילוצ'ה.

נציגת הנתבעת, הגב' בתיה אורני וכן פקידת איירולינאס בארץ, הגב' עזרן, שהעידו לפני, עמדו על כך שהן לא ידעו כלל על ההתפרצות הוולקנית או על ביטולי הטיסות. עדות זו אינה סבירה בעיני ואין בידי לקבלה.

הנתבעת הנה סוכנות נסיעות שמתמחה בדרום אמריקה (ראה פרופיל החברה מאתר האינטרנט של הנתבעת, נספח ז' לתצהיר התובע). לפי הפרופיל האמור, הנתבעת מתמחה בבניית טיולים (מאורגנים ועצמאיים) לאמריקה הלטינית. מהודעת חברת התעופה, איירוליניאס ארגנטינאס, מיום 22.5.08 (נספח ד' לתצהיר התובע), עולה כי מדובר היה באירוע משמעותי של התפרצות וולקנית של הר הגעש צ'איטן, ביום 2.5.08, אשר גרם לבעיות נרחבות במסלולי הטיסה באיזור דרום ארגנטינה, בפרט בברילוצ'ה נאוקן ועוד. לפי הודעת העיתונות האמורה, בעוד אשר טיסותיה של חברת איירולינאס במרבית שדות התעופה שבאזור חודשו, נמל התעופה בברילוצ'ה ובאסקואל, נותרו מושפעים וטיסות ליעדים אלה בוטלו. עוד נאמר כי הסיבה לביטול הטיסות הנה החשש להשפעת האפר הוולקני על מנועי המטוסים.

אין זה מתקבל על דעתי ואין זה סביר בעיני, כי אירוע טבע כה משמעותי, שמתרחש בחלק כדור הארץ אשר הנתבעת מתמחה בו ואשר אף גרם לסגירת מספר נמלי תעופה בדרום ארגנטינה למשך שבועות מספר, כולל ביטול טיסות של מוביל שעמה עובדת הנתבעת בקביעות, לא היה ידוע לנתבעת. עוד יותר בלתי סביר בעיני כי נציגי איירולינאס בארץ לא ידעו בעצמם על כך. אין זה סביר בעיני כי ההודעה לעיתונות אשר הנפיקה איירולינאס, לא הובאה לידיעת נציגיהן בארץ ולנתבעת. הנתבעת לא הביאה ראיה ממשית כדי לשכנעני כי לא ידעה על האירועים החריגים. כך למשל, הנתבעת לא הציגה לפני את רשימת כרטיסי הטיסה שמכרה בתקופה הרלוונטית, כדי להראות שלא נמכרו כלל כרטיסים לאזור שנפגע ועל כן לא נודע לה על האירועים. אי הבאת ראיות כאמור, מקימה חזקה כי לו הובאו, היו פועלות כנגד הנתבעת (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1652, מהדורה משולבת ומעודכנת-תשס"ד-2003).

הנתבעת גם לא הביאה ראיה לנטען בתביעה בדבר נוסעים שנחתו בחודש מאי בברילוצ'ה, אם כי במאמר מוסגר יש לציין כי גם לו הובאו ראיות כאמור, מסופקני אם היה בהן להביא לדחיית התביעה.

זאת ועוד: ממילא סבורני כי מדובר באירועים אשר חובה היה על הנתבעת לדעת עליהן וככל שלא ידעה, התרשלה בתפקידה כסוכנת נסיעות סבירה. כסוכנות נסיעות שמתמחה בדרום אמריקה ואשר מתמחה בבניית טיולים באיזור, מחובתה של הנתבעת, בין היתר, להיות מעודכנת באשר לאירועי טבע חריגים, שלא לדבר על אירועים כאמור אשר משפיעים על טיסות ואשר גורמים לסגירת שדות תעופה ועל אחת כמה וכמה כאשר העלות שכרוכה בקבלת מידע כאמור, הנה שולית. לבד מפנייה אל נציגי המובילים האוויריים, עמה עובדת הנתבעת, בימינו אנו, ניתן בנקל באמצעות חיפוש מהיר ברשת האינטרנט, לגלות מיד מידע כאמור.

כאן המקום לציין כי הנתבעת התנגדה ל"ראיות האינטרנט" שהגישו התובעים. מדובר בכתבות מהאינטרנט לגבי התפרצות הר הגעש וכן ההודעה לעיתונות של איירוליניאס (נספחים ב', ג' ו-ד' לתצהיר התובע). לטעמי, יש לדחות את ההתנגדות לגבי ההודעה לעיתונות. מדובר בהודעה לעיתונות של המוביל האווירי עצמו (איירוליניאס). הנתבעת שימשה כסוכן מטעם איירולינאס בעת מכירת כרטיסי הטיסה לתובעים, היינו, בין היתר, כשלוחה של איירוליניאס. לצורכי גילוי מסמכים, יש לראות, אפוא, בכל מסמך של שלוח (איירוליניאס), כמסמך רלוונטי לתביעה אשר נמצא בשליטתה של הנתבעת, גם אם לא בחזקתה. לפיכך, מדובר במסמך שהיה על הנתבעת ממילא לגלות בעצמה במסגרת גילוי המסמכים המוקדם, גילוי אשר אמור לכלול כל מסמך רלוונטי, כולל מסמכים מזיקים לנתבעת (ראה רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520). בנסיבות אלה, יש לקבל את המסמך כראיה, גם אם צורף לתצהיר התובע. לעניות דעתי, יש לראות בהתנגדות הנתבעת להגשת מסמך שכזה, מסמך רשמי של המוביל האווירי, כחוסר תם לב. כבר נקבע כי חובת תם הלב חלה גם על שימוש בזכויות דיוניות (ראה בר"ע 305/80 רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3), 449, עמ' 463-464). מכל מקום, משקיבלתי את נספח ד', די בו כדי לבסס את דבר התפרצות הר הגעש וסגירת נמלי התעופה בעקבות כך. אין צורך, אפוא, לדון בקבילותם של נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע.

אני קובע כי הנתבעת ידעה על האירועים וכי מכל מקום, הייתה צריכה לדעת עליהם. בהתאם לכך, הייתה מחויבת בנסיבות עניין, ליידע את התובעים על כך, על מנת שאלה יוכלו לשקול את צעדיהם מבעוד מועד, בין אם ביטול טיסתם ובין אם תכנון טיול חלופי לאחר הכנס שבו השתתפו בתחילת המסע ואשר היווה את הטריגר לנסיעה לארגנטינה (ס' 3 לתצהיר התובע). הנתבעת ממילא מודה כי לו הייתה יודעת, הייתה מודיעה על כך לתובעים ובכך מודה היא באופן עקיף כי הייתה זו מחובתה לתת הודעה כאמור. משלא עשתה כן, הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובעים.